אחרי שאתגרש ממנו אהיה מרוצה 

הערה חשובה: כל הפרטים שונו למניעת זיהוי ובהסכמה מלאה של המטופלת.

זהו, אני כבר לא מסוגלת לראות את הפרצוף שלו יותר, היא אמרה לי בנימה הרבה יותר ממזלזלת. היא גלגלה עיניה כלפי מעלה, עיוותה את פניה והיטתה את ראשה הצידה. לכל זה היא הוסיפה תנועת יד של ביטול בוטה.

אני פשוט לא יכולה לסבול את האופי שלו, את הנחירות שלו, את בדיחות הקרש שלו, את ההרגלים המעצבנים שלו ואת החברים הדפוקים שלו.

לא יכולה יותר....

קרה משהו ספציפי? שאלתי אותה.

לא, לא קרה שום דבר מיוחד אבל גיליתי שאני כבר לא אוהבת אותו יותר. פעם עוד הרגשתי כלפיו משהו, היום אני מרגישה כאילו אדם זר נמצא בבית.

אני חושבת שאם נמצאים בזוגיות עם מישהו צריך לפחות לאהוב אותו ולי נגמרה האהבה. איך אפשר לחיות עם מישהו אם לא אוהבים אותו יותר?

אני מרגישה כלפיו אדישות, הוא לא מעניין אותי, לא משנה לי אם הוא נמצא בבית או לא, מבחינתי הוא אויר.

אם הוא מגיע אחרי שהילדים הולכים לישון מצידי שלא יגיע בכלל.

גם ככה בערב אני יושבת לי בפייסבוק במשך שעות, לפעמים רואה סדרות טלויזיה וזהו, ממש לא משנה לי אם הוא נמצא בבית או לא.

גם כשהוא מגיע הביתה, מנסה לנהל איתי שיחה ומתחיל לשאול אותי איך היה היום שלי זה מעצבן אותי.

מה הוא חוקר אותי? מה הוא עושה את עצמו כאילו הוא מתעניין בשלומי? יותר טוב שיכנס הביתה וילך לאיזה חדר. אני מרגישה שהוא פשוט נהיה נודניק ואין לי סבלנות אליו.

חשבת לנסות לשקם? אני יכולה לעזור לכם בייעוץ זוגי 

אני רוצה לבד, אני רוצה את המרחב שלי, את השקט שלי, שאף אחד לא יסתובב לי בין הרגליים. מי יודע אולי אכיר מישהו אחר שיעשה לי פרפרים בבטן ואתחיל להתרגש שוב מחדש. איתו אני מרגישה שאני פשוט מתה.

אני מאמינה שגם הוא מרגיש ככה, שגם הוא קצת מת אז אולי יהיה לו יותר טוב בנפרד.

חיים רק פעם אחת אז למה אני צריכה לעבור ליד החיים ולא לחיות אותם באמת?!

למה אני צריכה להתפשר? למה אני צריכה לחיות בבינוניות?

די, נגמר, נקסט!!! יאללה, בא לי להתרגש עוד פעם, אז החלטתי להתגרש.

מחפשת מישהו חדש, כמה זמן אפשר לחיות עם אותו גבר?

מה בעלך רוצה? שאלתי אותה.

המטומטם רוצה להשאר איתי. הוא אומר שיותר חשוב בית ומשפחה מריגוש. הוא פשוט פתטי, הוא לא מרגיש שאני לא סובלת אותו? איך הוא נשאר איתי? מה הוא סמרטוט? אני רוצה לזרוק אותו הוא מתחנן להשאר?! זה עוד יותר מעצבן אותי, שיתנהג כמו גבר ויקבל את זה בהבנה. אם לא רוצים אותו שילך!!!

 איך לדעתך הילדים יתמודדו עם זה?

אני מאמינה שיהיה להם קשה, הם בכל זאת אוהבים אותו כי הוא אבא טוב, אין מה לדבר. אבל למה אני צריכה להקריב את החיים שלי בגללם?

אם אמא שלהם תהיה מאושרת גם הם יהיו, לא?

אני צריכה להשאר איתו רק בגלל הילדים? אז הם יתרגלו למצב, הם בטוח לא הילדים היחידים במדינת ישראל שההורים שלהם מתגרשים. חוץ מזה אני אופטימית ויהיה בסדר.

אלה החיים שלי וגם ההורים שלי לא לקחו אותי בחשבון כשהחליטו כל מיני החלטות בחיים שלהם. הם הודיעו לי וזהו, אף פעם לא התייעצו איתי וכמו שאת רואה לא קרה לי שום דבר רע מזה.

חוץ מזה אני מאמינה שאפשר להפרד בטוב, אם הוא יחליט שהוא מקבל את זה בכיף, אז הילדים לא יפגעו, הוא לא יפגע וכולנו נרויח.

זה החלטה שלו איך להתמודד עם זה.

איך יראה היום שאחרי הפרידה?

יהיה בסדר, אני אופטימית נצחית ויהיה בסדר. לא חשבתי לעומק איך יהיה, נסתדר כבר. אמנם אני לא עובדת אבל עם המזונות שלו יהיה בסיס כלכלי  ואני יכולה למצוא עבודה טובה ולחיות טוב מאוד. אני מאמינה שגם ההורים שלי יעזרו לי כלכלית.

אבל מה אכפת לי, אין מחיר לחופש, אני מעדיפה לגור באוהל העיקר לא לגור איתו ולסבול.

אני לא רוצה לחשוב יותר מדי מה יהיה. עד עכשיו הסתדרתי וגם מעכשיו אסתדר, אני כמו חתול, תמיד נופלת על הרגליים. לא רוצה לחשוב יותר מדי כי זה יכניס אותי לדכאון, נזרום כבר ויהיה סבבה.

צריך לפרק את החבילה ומהר. אח"כ יהיה ממש נחמד.

אני נחושה בדעתי וכבר לקחתי עורך דין שיעזור לי להתגרש, בעלי עדיין לא יודע מזה אבל המכתב בדרך אליו.

היא חככה את כפות ידיה בהנאה זו בזו, אני מרגישה כמו לפני קפיצת בנג'י היא אמרה לי, כולי התרגשות וציפיה לחיים החדשים שלי. היא חייכה בשמחה גדולה ולא שכחה לקרוץ לי בשובבות.

ודרך אגב... היא אמרה לי, אין לי אף אחד אחר, אין לי מאהב כך שאני לא בורחת לזרועותיו של מישהו אחר. אני פשוט רוצה מרחב ושקט.

כעבור שנה היא התקשרה אלי

 אני חייבת להפגש איתך דחוף, היא אמרה לי, אני חייבת עזרה.

מצאתי משבצת פנויה ביומן שלי וקבענו להפגש.

היא נכנסה לקליניקה שלי בשעה שקבענו וראיתי שהיא לא שקטה ולא רגועה בכלל. היא נראתה כאילו מישהו רודף אותה והיא ישבה  בחוסר נחת על הספה.

היא הורידה הרבה ממשקלה ונראתה מבוגרת לגילה, כאילו הזקנה קפצה עליה באחת.

עור פניה היה דק, יבש וחיוור וראיתי גם שהשיניים שלה הצהיבו מרוב סיגריות שעישנה. כל ההתלהבות שלה כפי שזכרתי מהפגישה האחרונה התפוגגה והפכה ללחץ ומצוקה.

ספרי לי מה קורה איתך, בקשתי ממנה.

אל תשאלי, היא ענתה לי, עשיתי טעות איומה. איומה!!!

חשבתי שאחרי שאתגרש יהיה לי יותר טוב, הייתי כל כך מוקסמת ובאופוריה מהרעיון עד שלא שמתי לב מה קורה איתי ועכשיו המציאות טופחת לי מול הפרצוף ואני מרגישה שאני תיכף הולכת להתפוצץ.

שבוע אחרי הפגישה האחרונה שלי ושלך הוא קבל את המכתב מהעו"ד בדואר וקבל את שוק חייו. חיכיתי לפיצוץ הזה וכבר מראש הודעתי לאמא שלי שאני באה להיות אצלה קצת. להתאוורר.

שבוע שבועיים אמרתי לעצמי, רק עד שאמצא מקום ולאמא לי אמרתי שרבנו ואני צריכה קצת מרחק ממנו. לא סיפרתי לה שאני רוצה להתגרש ממנו כי נמאס לי מהזוגיות.

המצב הכלכלי שלי על הפנים

לקחתי 2 מזוודות ובאתי לאמא שלי. כך תכננתי להתחיל את חיי החדשים.

אבל לא ידעתי שבעלי יקח את זה כל כך קשה. הוא לקח עו"ד תותח שפשוט ממרר לי את החיים. אני מוצאת את עצמי משלמת המון כסף לעו"ד שלי כדי שיוציא אותי מהנישואין הללו עם שלל רב והעורך דין שלו יותר ממזר מהעו"ד שלי.

שכרתי דירה ליד ההורים שלי כי גם אמא שלי עלתה לי על העצבים, כמה אפשר לגור איתה ועם אבא שלי, שניהם נודניקים שחבל על הזמן. ראיתי גם שהילדים שלי מפריעים להם ומאוד נפגעתי שההורים שלי לא מקבלים את המצב הזה בהבנה.

אני משלמת על דירה שכורה, ישנה ומגעילה מחיר מופקע כי המחירים עלו כאן בטירוף ולא חשבתי שזה כל כך יקר. מבחינה כלכלית אני הרוסה כי המזונות הזמניים שבית המשפט קבע שהוא צריך לשלם לי לא מספיקים לי לכל הצרכים שלי (אני רגילה לבזבז) ומאוד קשה לי כלכלית.

אני בקושי שורדת ומתגלגלת בקושי מחודש לחודש. לילדים יש דרישות, הם רוצים חוגים, הם רוצים ללכת לימי הולדת ואני צריכה לממן הכל.

מצאתי עבודה בשלושת רבעי משרה, אבל אני נעדרת הרבה מהעבודה בגלל שהילדים חולים ואמא שלי עובדת כך שהיא לא יכולה לשמור עליהם, אני מקדישה המון זמן לסידורים שקשורים בגירושין, ריצות לבתי משפט ועוד... בעבודה עושים לי פרצופים, מתחילים לקצץ בעובדים כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים וכבר רמזו לי שאני בין המפוטרים הבאים. גם ככה אני מרויחה שם משכורת שלא מספיקה לי לכלום.

סדר היום שלי מפוצץ, אני רצה כמו תרנגולת שחוטה ממקום למקום, מהעבודה, לילדים, לקניות, לסידורים ואין לי כוח לנשום.

ההורים שלי עושים טובה שהם עוזרים לי כלכלית, כי גם אין להם הרבה כסף וגם הם נורא כועסים עלי וחושבים שאני פשוט ילדותית ולא אחראית בגלל שהחלטתי לעזוב אותו.

אני כועסת עליהם עוד יותר על כך שהם שופטים אותי ובאיזה זכות הם יכולים להחליט על החיים שלי, אני זאת שסבלתי ולא הם. גם האחים שלי כועסים עלי ואומרים שעשיתי שטות אז גם עליהם אני כועסת, מי הם בכלל שיגידו עלי דבר כזה, תמיד הם התנשאו מעלי. חצופים!!!

במקום לעזור לי הם שופטים אותי. לא יקרה כלום אם הם יתמכו בי כלכלית ולא יקרה כלום אם הגיסות שלי יעזרו לי גם, מה קרה? כשבן משפחה צריך עזרה אז זורקים אותו?!

אם הן היו צריכות עזרה בטוח שהייתי עוזרת להן.

הילדים שלי עושים לי את המוות

גם הילדים שלי, הפכו ממלאכים ליצורים שאני לא מכירה אותם יותר. כל היום הם רבים ביניהם. הם רוצים את אבא שלהם ומדברים איתו שעות בטלפון. פתאום הוא חסר להם? כשחיינו ביחד הם אף פעם לא התעניינו בו, אז מה פתאום הם רוצים אותו? אני לא מספיק טובה בשבילם?

הם התדרדרו בלימודים והבן שלי התחיל להיות אלים. כל שבוע אני מקבלת טלפון מהמורה או מאיזה הורה של ילד מהכתה שהבן שלי הרביץ, זרק כסאות, השתולל וקילל.

לקחתי אותו לאבחון ואני חושבת שהוא צריך ריטאלין, מצאו שיש לו הפרעת קשב וריכוז.

דווקא עכשיו זה היה צריך להתפרץ אצלו? אין לי זמן וכוח להתמודד עם זה ואבא שלו לא מוכן לשלם את כל האבחון. הוא היה מוכן לשלם רק 50%. קמצן!!!

גם הבת שלי הפכה להיות קרה, בכיינית ומסוגרת, היא כל היום בוכה, כל דבר מקפיץ אותה. מספיק שאח שלה מסתכל עליה בצורה שלא מוצאת חן בעיניה היא כבר מתחילה לבכות ולצרוח ורצה לחדר בטריקת דלת. היא גם ירדה מאוד בציונים ואין לי כסף למורים פרטיים.

אני מרגישה שגם הילדים שלי כועסים עלי שלקחתי מהם את החיים הקודמים שלהם, שהרחקתי אותם מהחברים שלהם, מהחוגים שלהם ומבית הספר שהם כל כך אהבו.

על בן זוג חדש אין מה לדבר

כל אלה שיצאתי איתם אחרי שעזבתי את הבית מתוסבכים חבל על הזמן. כל אחד מהם מספר לי על גרושתו, הצרות שלו עם הילדים שלו ולי לא חסרות צרות משלי שאני צריכה עוד להתמודד עם צרות של גבר אחר?

פעם הבאתי הביתה בחור שמצא חן בעיניי והכרתי לו את הילדים. הילדים שלי הסתכלו עליו, סובבו את הגב והלכו לחדר בהפגנתיות וראיתי שהוא נורא נעלב. סיימנו את הערב ולא ראיתי אותו יותר. חבל, הוא דווקא היה נחמד, נראה טוב ואפילו אמיד. זה דווקא התאים לי בגלל המצב הכלכלי  הגרוע שלי.

התחלתי לחשוב לחזור לבעלי, אנחנו עדיין לא גרושים רשמית, התהליך עדיין נמשך ומלא כסף הולך לעורכי הדין. בדיעבד אני חושבת שאולי עשיתי טעות.

חשבתי שיהיה לי יותר טוב בלעדיו, חשבתי רק על עצמי, חשבתי שאחרי הגירושין יהיו לי חיים טובים, עם בן זוג אחר , אבל אני רואה שהחיים שלי הם במילה אחת "גהינום".

סה"כ הוא לא היה בעל גרוע כל כך, הוא פרנס, אהב את הילדים, אהב אותי ולא עשה לי שום דבר רע. אפילו כשאני מסתכלת אחורה היה לנו טוב ביחד. היה שקט נפשי, היו בילויים.

ועכשיו מה יש לי - קדחת!!!

יצרתי איתו קשר בשבוע שעבר, שלחתי לו מייל וכתבתי לו שאני מתגעגעת אליו ואולי יש איזה סיכוי קטן שנחזור לדבר....???

בתגובה הוא ענה לי שהוא גמר איתי ולא רוצה איתי שום קשר חוץ מההיבט הטכני של הילדים.

בנישואין לא היה לי כל כך טוב, אבל עכשיו רע לי הרבה הרבה יותר.

איזו טפשה אני.

אם הייתי משקיעה את המאמץ בבניית הקשר הזוגי, בתחזוקה שלו ובשיפור שלו, הייתי יכולה להיות היום במצב אחר לגמרי. במקום להתגרש יכולתי להעזר בך בייעוץ הזוגי ואז לא רק אני הייתי יכולה להיות במצב אחר לגמרי, גם הילדים וגם בעלי אליו אני פשוט מתחילה להתגעגע. אני מתגעגעת לאופי שלו, לנחירות שלו, לבדיחות הקרש שלו שפעם כל כך הצחיקו אותי, להרגלים שלו ואפילו לחברים שלו  (שכבר הרבה פחות מעצבנים אותי, אז מה אם הם חנונים). אני אפילו מתגעגעת  לפרצוף שלו שעכשיו אני מתחילה לדמיין אותו בלילה לפני שאני הולכת לישון על כרית רטובה מדמעות.

אבל כבר מאוחר מדי ואת הנעשה אין להשיב.

נשמע לכם מוכר? גם אתם מרגישים כמוה?

שווה להשקיע את האנרגיות בשיפור ולא במלחמות.

בשביל זה אני כאן, במתן  כלים פרקטיים בייעוץ זוגי קצר מועד וממוקד כדי שלא תצטערו אח"כ.